השולחן הריק שלימד אותי מה זו משמעת

זה היה בלילה סגרירי בלונדון. קזינו קטן בסוהו. נכנסתי רק כדי להתחמם – וראיתי שולחן ריק לגמרי. הדילר, גבר מבוגר עם שיער כסוף, חייך בקושי. “יד אחת,” אמרתי. היד הראשונה – ניצחתי. השנייה – תיקו. המשכתי. שעה שלמה – רק אני והוא. שקט. מדויק. שיחקתי הכי נקי ששיחקתי בחיים. ביד האחרונה קמתי, הדילר אמר לי בשקט: “רוב השחקנים לא יודעים מתי לקום. אתה קמת בדיוק בזמן.” החיוך שלי החזיק גם בגשם שירד כשיצאתי. לא בגלל הכסף – אלא בגלל השליטה.