הלילה בו ניצחתי את הדילר שלוש פעמים ברצף – אבל הפסדתי לעצמי

זה היה בקזינו קטן בפראג, כזה שקצת מוסתר מאחורי שדרה של עצים בעיר העתיקה. מקום עם אווירה כמעט ביתית, הרבה עץ, מוזיקה רכה, וניחוח של ויסקי משובח באוויר. התחלתי טוב. ניצחון ראשון, תיקו, ניצחון שני. הרגשתי בעניינים. ואז באה היד ההיא. אס ו-7. יד רכה של 18. הדילר מראה 9. אני שוקל לעמוד, כמו שתמיד עושים. אבל משהו בי – אולי היה זה האגו, אולי פשוט הרצון להבריק – לוחש: "תבקש קלף." אז ביקשתי. נפל 6. 24. בום. אני שותק. לא בגלל ההפסד, אלא בגלל התחושה שהחלטתי לא נכון – שנתתי לאגו לנהל את היד. מאותו לילה, אני שואל את עצמי לפני כל מהלך: “אתה משחק – או שאתה מנסה להוכיח משהו?”